The fighting continued, although I'm not sure whether at this point, this night was the turning point of the war because that evening we started to attack and the Egyptians went on the defensive. One of the results was that we managed to encircle an entire Egyptian brigade in what was called the Fallujah pocket. Fallujah was a large Arab village where Kiryat Gat is now located. I forgot to say that after those battles ended the second ceasefire started, a ceasefire that we had violated at every opportunity. We violated it because when the second ceasefire started, the Negev was cut off and Ben-Gurion could not bear this so we violated it again and again to open a route to the Negev. I remember once we were ordered to escort a convoy of dozens of trucks which needed to pass between the Egyptian outposts - near what is today called Kiryat Gat - towards the Negev, because the Negev was simply hungry. It was very strange for us to be moving with a large convoy. The Egyptians didn't like to fight at night. There were all sorts of myths that they have eye diseases and they do not see well at night. They had not been trained. The British Army doesn't train soldiers to fight at night. Fighting at night is a method for the weak, when they have no weapons. Anyway we got through. It was 50, 80 trucks, through two Egyptian outposts and we also returned without any mishaps. It was a very strange experience.

אז ככה נמשכו הקרבות. ואני מעז לומר, אם כי אני לא בטוח, שהנקודה הזאת, הלילה הזה היה נקודת המפנה של המלחמה. מפני שמאותו לילה אנחנו עברנו להתקפה והמצרים עברו להתגוננות. אחת התוצאות הייתה שאנחנו הצלחנו לכתר חטיבה מצרית שלמה במה שנקרא 'כיס פלוג’ה'. פלוג'ה היה כפר ערבי גדול במקום שנמצאת היום קרית גת. שכחתי להגיד שאחרי שנגמרו הקרבות האלה והתחילה ההפוגה השנייה… ההפוגה שאנחנו הפרנו אותה בכל הזדמנות. הפרנו אותה, מפני שכשפרצה ההפוגה השנייה, הנגב היה מנותק ובן גוריון לא יכל לסבול שהנגב יהיה מנותק, אז הפרנו אותה שוב ושוב כדי לפתוח דרך לנגב. אני זוכר שפעם אחת קיבלנו פקודה ללוות שיירה של עשרות משאיות לעבור בין המשלטים המצריים ליד מה שנקרא היום קרית גת לנגב מפני שהנגב פשוט היה רעב. זו הייתה חווייה מאוד מוזרה לעבור עם שיירה גדולה. המצרים לא אהבו להילחם בלילה. היו כל מיני אגדות שיש להם מחלות עיניים והם לא רואים טוב בלילה. הם לא אומנו. הצבא הבריטי לא מאמן חיילים להילחם בלילה. להילחם בלילה זאת שיטה של חלשים, כשאין לך נשק. על כל פנים עברנו. זה היה חמישים, שמונים משאיות, דרך שני משלטים מצריים וגם חזרנו בלי שום התקלות. זו הייתה חוויה מאוד מוזרה.