And that was how we reached the opening session of the Sixth Knesset. 'Don't be discouraged, smoke Parliament Six'. That was a brand of cigarettes. And of course they gave me the worst place in the Assembly. They did not understand that it was the best place, but that only became clear later on. The Knesset sits in a semicircle so the best place should be in front of the podium, and I was absolutely last on this side. But the last person also sits right next to the Speaker's podium which is an ideal place for heckling, for instance. The first session opened and we were thinking as hard as we could. We needed to establish our presence during the first session. At the first session no one is given permission to speak. Nobody. Because there are things to do like choosing the Speaker and the organizing into factions and confirming Committees; there are lots of organizational things to do. The first thing to do is to open the Knesset. Who opens the Knesset? There is not yet a Chairman, so the oldest member of the Knesset does it. Who was the oldest member of the Knesset? David Ben-Gurion! Ben-Gurion, who had founded a new faction, Rafi - former members of Mapai. When Ben-Gurion was deposed no one really wanted to go with him, they did not want to leave Mapai, but he forced them. And that's what it was with Moshe Dayan who didn't want to go and Shimon Peres who didn't want to go either and Yosef Almogi. He [DB] had ten Mks. This great gallery received ten MKs when I had one and-a-half. And there are two historical photographs, one when Ben-Gurion stood up and in order to reach the desk of the Chairman he needed to pass by me. And somehow a quick-witted photographer took this picture with me sitting and Ben-Gurion passing by. He stopped and looked at me as though he were seeing some strange animal that he had never seen before in his life. There is a joke that a peasant came for the first time to the zoo and saw a giraffe. He stared and stared at it and in the end he says, 'There is no such thing'. That was exactly the look on Ben-Gurion's face when he was looking at me: 'There is no such thing'.
וככה הגענו לישיבת הפתיחה של הכנסת השישית. "אל תתייאש, עשן כנסת שש”. הייתה סיגריה כזאת. ונתנו לי כמובן את המקום הכי גרוע במליאה. הם לא הבינו שזה היה המקום הכי טוב, אבל זה התברר רק אחר כך. הכנסת הרי יושבת בחצי גורן עגולה, אז המקום הכי טוב זה כאילו מול דוכן הנואמים, ואני הייתי לגמרי אחרון בצד הזה. אבל האחרון שמה יושב בדיוק ליד דוכן הנואמים, מקום אידיאלי בשביל לקרוא קריאות ביניים למשל. נפתחת הישיבה ואנחנו שברנו את הראש. אנחנו צריכים לקבוע בישיבה הראשונה את נוכחותנו. בישיבה הראשונה אף אחד לא מקבל את רשות הדיבור. אף אחד. מפני שיש דברים לעשות כמו לבחור את יו"ר הכנסת וצריכים להתארגן בסיעות ולאשר ועדות, יש המון דברים סידוריים לעשות. דבר ראשון צריכים לפתוח את הכנסת. מי פותח את הכנסת? עוד אין יו”ר, אז זקן חברי הכנסת. מי זקן חברי הכנסת? דוד בן גוריון. דוד בן גוריון שהקים סיעה חדשה, רפ"י, של פורשי מפא”י. כשהדיחו את בן גוריון, אף אחד לא רצה לבוא אתו בעצם, לא רצו לעזוב את מפא”י, אבל הוא הכריח אותם בפועל. וככה משה דיין, שלא היה לו חשק, ושמעון פרס שגם לא היה לו חשק, יוסף אלמוגי, היו לו עשרה חברי כנסת. כל הגלריה הנהדרת הזאת קיבלה עשרה חברי כנסת כשלי היה אחד וחצי. ויש שתי תמונות היסטוריות, אחת כשבן גוריון קם ממקומו ובשביל להגיע,לשולחן היו"ר הוא צריך לעבור על פניי. ואיזשהו צלם זריז צילם את התמונה הזאת שאני יושב ובן גוריון עובר, נעצר ומסתכל עלי, כאילו הוא רואה איזושהי חיה מוזרה שאף פעם לא ראה בחיים. יש בדיחה שאיזה איכר בא בפעם הראשונה לגן החיות ורואה ג’ירפה. מסתכל, מסתכל בסוף אומר "אין דבר כזה”. אז ככה בדיוק הייתה הבעת הפנים שלו: "אין דבר כזה.”
