[Q] Did you eventually interview Sadat?

Good that you've reminded me. In the end, after everything was fine with Begin and I had become part of his entourage, I was informed: 'Sadat is ready to welcome you. He will be happy to grant you an interview'. My friend, the editor of the Egyptian weekly, October, took me to a palace outside of Cairo, near the Nile dam and Sadat was sitting there with one or two others, his aides, and we conducted the interview. He lay out his vision: he would make the town of Yamit the new Egyptian capital. He would open the port which would be the port of entry to the Middle East and all kinds of ideas like this. I wanted to smoke and I knew he smoked constantly, so I asked permission to smoke. 'Of course'. I took out my pipe and he took out his and it was exactly the same pipe. It was funny really, a pipe with a leather sheath. I truly liked Sadat. He was a very, very strange man. I couldn't decide if he was a genius or really quite stupid. It was impossible to decide. He talked about Israel with absolute naiveté, as if Begin was really the way he appeared to be. He didn't understand that Begin didn't have the slightest intention of fulfilling the agreement in respect of the Palestinians and everything related to it. It never occurred to him that he was being deceived. And with his great vision, he was truly a visionary. His vision was not just of peace between Egypt and Israel, but peace among all Arabs. The Arabs were boycotting him because of all this.

Egypt was completely isolated, but he said: 'In another few months, they will get used to the idea and will understand why it is the right thing to do'.  He was convinced of it. He did not understand Begin. I think that he also didn't understand the Israelis. But he had a certain type of wisdom. Egyptians have a certain kind of wisdom which is really Egyptian and is the result of 6000 or 7000 years of history and diplomacy and wars and peace. This approach is completely different from ours. First of all, in regard to time: they have a completely different concept of time. For Egypt to imagine what would happen in 100 years is like an Israeli wondering what will happen next year. And he had this thing, this complete mixture of wisdom and innocence, I really liked him. And then they killed him.

מראיינת: ראיינת את סאדאת בסוף? טוב שאת מזכירה לי. בסוף, אחרי שהכל עם בגין היה בסדר ואני הייתי בפמליה של בגין, הודיעו לי: "סאדאת מוכן לקבל את פניך, הוא ישמח לתת לך ראיון”. והידיד שלי, העורך של השבועון המצרי אוקטובר, לקח אותי לארמון מחוץ לקהיר, ליד הסכר של הנילוס ויושב סאדאת עם עוד אחד או שניים, מזכירים שלו ועושים ראיון. הוא פורס את החזון שלו: הוא יהפוך את העיר ימית לבירה מצרית חדשה. ימית הייתה עיירת המחוז של כל ההתנחלויות שישראל הקימה בצפון סיני ב-1973התוכנית הייתה להפוך אותה לעיר גדולה עם נמל עמוק, ובכך להדק את הקשר בין ישראל לסיני. הוא יפתח את הנמל, זה יהיה נמל הכניסה למזרח התיכון וכל מיני רעיונות כאלה. ובא לי לעשן ואני יודע שהוא עישן כל הזמן. אז ביקשתי רשות לעשן. “בבקשה". הוצאתי את הפייפ שלי והוא הוציא את הפייפ שלו וזה היה בדיוק אותו פייפ. זה היה מצחיק ממש, פייפ כזה עם ציפוי של עור. מאוד חיבבתי את סאדאת. הוא היה מאוד מוזר, איש מוזר. אתה לא יכולת להחליט אם הוא גאון או אדם לא חכם. אי-אפשר היה להחליט. הוא דיבר על ישראל בתמימות מוחלטת, כאילו בגין הוא איש כמו שהוא חשב שהוא. הוא לא הבין בכלל שבגין לא חלם למלא את ההסכם לגבי הפלסטינים וכל מה שקשור בזה. לא עלה על דעתו שירמו אותו. ועם החזון הגדול שלו, באמת עם חזון. החזון שלו לא היה שלום מצרי-ישראלי, אלא שלום כל-ערבי. הערבים הרי החרימו אותו בגלל כל העניין הזה. [הערבים כעסו על סאדאת שחתם הסכם נפרד עם ישראל ובכך למעשה הכיר בה, בלי לקחת בחשבון את מדינות ערב כולן, ובעיקר בלי להתנות הקמת מדינה פלסטינית בחתימת ההסכם עם מצרים[. מצרים הייתה מבודדת לגמרי, אבל הוא אמר: "עוד כמה חודשים יתרגלו לרעיון, יבינו למה זה נכון לעשות”. הוא היה משוכנע בזה. את בגין הוא לא הבין. אני חושב שאת הישראלים בכלל הוא לא הבין. אבל הייתה לו חכמת חיים. יש חכמת חיים מצרית שהיא מצרית, היא תולדה של כאמור או שש או שבעת אלפים שנה של היסטוריה ושל דיפלומטיה ושל מלחמות ושל שלומות. זו גישה לחלוטין שונה משלנו. קודם כל היחס לזמן: מושג אחר לגמרי של זמן. בשביל מצרי לחשוב מה יקרה בעוד מאה שנה, זה כמו לישראלי לחשוב מה יקרה בעוד שנה. והיה לו כל הדבר הזה, התערובת הזו של חכמה ותמימות, מאוד אהבתי אותו. ואז הרגו אותו.‏