Meanwhile, the War of Attrition had begun and the Bar-Lev Line was constructed. Now, when I say 'the Bar-Lev Line was constructed', there had never been any plan to construct the Bar-Lev Line, and there was never any government decision to construct the Bar-Lev Line. But one stronghold was constructed, then this outpost was shot at and infiltrated from both sides, then they built strongholds on both sides, and before anyone knew what was happening, suddenly there was a line of fortifications along the length of the Canal called Bar-Lev after the Chief of Staff. I'm not sure he gave this order. And then a real war started there. This turned into an actual war. The Egyptians could not accept the Israeli occupation of Sinai. The Egyptians are an extremely sympathetic nation - later I learned to know them more closely - and very nationalistic. Egypt's national sensitivity is, in my opinion, greater than that of other Arabs because the other Arabs have had a country for how long? Less than 100 years? Since the World War I. Egyptians have been sitting on their land - once I said for 6000 years then one Egyptian corrected me and said: 'No – it's 7000 years'. A thousand here, a thousand there. Then the Egyptians allied themselves with the Soviets. The Soviets built them a line of missiles, air defence. Then President Nixon came, it seems to me with the US Secretary of State, [William] Rogers, and proposed a truce. So ended the War of Attrition. But Israelis remained in Sinai and the Bar-Lev line remained.
בינתיים התחילה מלחמת ההתשה, בנו את קו בר-לב. עכשיו, כשאני אומר "בנו את קו בר-לב", מעולם לא הייתה תוכנית לבנות את קו בר-לב, ומעולם לא הייתה החלטת ממשלה לבנות את קו בר-לב. אלא בנו מעוז אחד, ואז ירו על המעוז הזה, והסתננו משני הצדדים, אז בנו בשני הצדדים מעוזים, ולפני שמישהו ידע מה קורה, פתאום היה קו ביצורים לאורך כל התעלה שקראו לו על שם בר-לב, מפני שהוא היה הרמטכ”ל. לא בטוח שהוא נתן את הפקודה הזאת. והתחילה שם מלחמה אמיתית. זו כבר הייתה מלחמה ממש. המצרים לא יכלו להשלים עם הכיבוש הישראלי בסיני, מצרים זה עם, אחר כך למדתי להכיר אותו יותר מקרוב, עם נורא-נורא סימפטי, והלאומיות, החוש הלאומי של המצרים לדעתי עולה על זה של ערבים אחרים. מפני שערבים אחרים יש להם מדינה כמה? פחות ממאה שנה? ממלחמת העולם הראשונה. המצרים יושבים על אדמתם, פעם אמרתי 6,000 שנה אז מצרי אחד תיקן אותי ואומר: "לא, 7,000 שנה”. אלף פה, אלף שם. ואז המצרים התקשרו עם הסובייטים. הסובייטים בנו להם קו של טילים, הגנה אווירית. ובא הנשיא ניקסון נדמה לי עם שר החוץ רוג׳רס והציעו שביתת נשק. וככה הסתיימה מלחמת ההתשה. אבל הישראלים נשארו בסיני וקו בר-לב נשאר.
