היינו משפחה יהודית. מה  זאת אומרת משפחה יהודית מהסוג הזה בגרמניה? אנחנו היינו גרמנים. אבא שלי למד במה שנקרא בגרמניה "גימנסיה הומניסטית”. גימנסיה הומניסטית פירושו היה שלא למדו אנגלית וצרפתית ושטויות כאלה, אלא דברים רציניים: לטינית, יוונית עתיקה, ובסוף היה מבחר בין צרפתית לעברית. אנשים שהלכו לכמורה, למדו עברית. מה זה היה להיות יהודי? לא היה לנו עץ אשוח בחג המולד, חוץ מאשר פעם אחת אני חושב. הדלקנו נרות של חנוכה, צמנו ביום הכיפורים, הלכנו לבית הכנסת כולנו בראש השנה וביום כיפורים. לא בנינו סוכה, אני חושב, אבל היינו מודעים. וכמובן היה ליל סדר אמיתי עם כל הגינונים ועם "מה נשתנה”, ו"חד גדיא" בסוף, עם ארוחה עם כופתאות באמצע. זה היה יהודי, זה היה גבול של היהדות. נזכרתי שבערב יום כיפורים אבא שלי היה יושב על הטלפון והיה מטלפן לכל המכירים שלו שאולי הוא פגע בהם במשך השנה, מבקש סליחה. נחרט לי בזיכרון.‏

We were a Jewish family. What did it mean to be a 'Jewish family' living in Germany? We were Germans. My father studied in what was known in Germany as 'humanities grammar school'. This meant they did not study English or French and such nonsense, but serious stuff: Latin, Ancient Greek, and at the end there was a choice between French and Hebrew. The people studying for the priesthood learned Hebrew. So what did it mean to be a Jew? We had no Christmas tree – except for once, I think. We lit Hanukkah candles, fasted on Yom Kippur, we all went to the synagogue at Rosh Hashanah and on Yom Kippur. I believe that we did not build a sukkah, but we were aware of Sukkoth. Of course, we had a real [Passover] seder with all the trappings and with ma'nishtanah and chad gadya at the end, and a meal with kneidlach. That's what it was to be a Jew – it was borderline Judaism. I recall that on the eve of Yom Kippur my father would sit by the phone and call all of his acquaintances whom perhaps he had upset during the year, and ask for their forgiveness. This is engraved in my memory.