Later I worked… I met a man named Dr Avniel, he was also right-wing… no, sorry, one step back. When I stopped feeling right-wing, I left this job and looked for work closer to the Land of Israel Workers. Then they offered me a job… an institution was established that today is called the Institute of Hygiene. Then it was called 'For professional hygiene', an institute that supervised the physical hygiene of workers, working conditions and so on in factories and workplaces. I started working there. It was a joint institution of the Histadrut and the Association of Industrialists, the Manufacturers' Association; a dual monarchy. I started working there. I did everything there: I learned to manage ledgers and ran the office. One day a representative of the industrialists said: 'You know what? I need someone to help me. I write books. Why not work for me in the Association of Industrialists in the Labour Department?'  So I worked for two years in the Labour Department at the Association of Industrialists, as it was called then, primarily researching labour relations. I met the leaders of the Histadrut because there they conducted professional negotiations relating to strikes and such matters. I got to know Levi Eshkol and Yeruham Meshel and all of that gang. I attended a lot of meetings relating to working conditions, labour relations. I remember being on the street during a break, when I heard that World War II had ended. I was on Nahalat Binyamin Street at the corner of Montefiore... until I became somewhat bored working with Manufacturers and I moved over to journalism only. There was a professional newspaper of economists in Tel Aviv, an economic newspaper, and there was a newspaper for women, not called La'Ish'a, but Olam Ha'Isha. I started working in both of these places, 50/50, as a technical editor.

אחר כך עבדתי… הכרתי אדם בשם ד"ר אבניאל, גם כן איש ימני שהיה… לא, סליחה, צעד אחד אחורה. כשחדלתי להרגיש ימני, אני עזבתי את העבודה הזאתי וחיפשתי עבודה קרוב לארץ ישראל העובדת. ואז הציעו לי עבודה… הוקם מוסד שהיום זה נקרא "המוסד לגהות" ואז הוא נקרא "להיגיינה מקצועית”. מוסד שמפקח על בתי-חרושת ומקומות עבודה מבחינת ההיגיינה של העובדים, תנאי העבודה וכן הלאה, הפיזיים. התחלתי לעבוד שם. זה היה מוסד משותף להסתדרות ולהתאחדות בעלי התעשייה, ארגון התעשיינים. כזה מלוכה כפולה. התחלתי לעבוד שם. עשיתי שם את הכל: למדתי הנהלת פנקסים, וניהלתי את המשרד. ויום אחד הנציג של התעשיינים אמר: "אתה יודע מה? אני צריך אדם שיעזור לי. אני כותב ספרים. למה שלא תעבוד אצלי בהתאחדות בעלי התעשייה במחלקת העבודה?" וככה אני עבדתי איזה שנתיים במחלקת העבודה של "התאחדות בעלי התעשייה”, כפי שזה נקרא אז. במחקר בעיקר, במחקר של יחסי עבודה. הכרתי את כל צמרת ההסתדרות, מפני ששם ניהלו את המשא ומתן המקצועי על שביתות ודברים כאלה. למדתי להכיר את לוי אשכול ואת ירוחם משל ואת כל החבורה הזאת. הייתי בהרבה ישיבות על תנאי עבודה, יחסי עבודה. אני זוכר שהייתי ברחוב בהפסקה, כששמעתי שנגמרה מלחמת העולם השנייה. הייתי ברחוב נחלת בנימין פינת מונטפיורי. עד שקצת נמאס לי לעבוד עם התעשיינים ועברתי לעיתונות נטו. היה עיתון מקצועי של הכלכלנים בתל אביב, עיתון כלכלי, והיה עיתון לנשים שנקרא לא “לאשה", כי אם "עולם האשה”. וחצי-חצי התחלתי לעבוד בשני המקומות האלה כעורך טכני.‏