זה גיבור נוסף של הפרשה הזאת. שמואל תמיר היה בן תפנוקים ירושלמי. יליד הארץ, בן משפחת כצנלסון, שענף אחד היה ברל כצנלסון וכל זה, מפא”יניקים. מצד שני היו גם אנשי ימין, הימין הבורגני. כצנלסון, הם יסדו את קופת החולים הימנית, קופת חולים "המאוחדת" זה נקרא. משפחה ירושלמית בורגנית והוא הצטרף בנעוריו לאצ"ל, הרבה זמן אחרי שאני כבר עזבתי את האצ”ל. מישהו הלשין עליו, והאנגלים תפסו אותו, שלחו אותו לקניה, למחנה המעצר. קניה או אריתריאה, קודם היה פה, אחר כך שם. ושם הוא למד משפטים והפך לעורך דין, והוחזר לארץ כשנגמר המנדט הבריטי, והוא לא התגייס לצבא, הוא היה בגילי. הוא לא התגייס לצבא, מפני שהיה מרוגז על בן גוריון שהלשינו עליו וכו’. אז הוא שנא את בן גוריון שנאת מוות. אז הוא הצטרף לליכוד, רב עם בגין, היה איש די חוצפן ובגין לא אהב חוצפנים, ואז הוא פרש או גורש מתנועת החירות. היה עורך דין מאוד שאפתני לפרסומת. והנה מביא לו רומק את המשפט הזה של מלכיאל גרינוולד המשוגע נגד ישראל קסטנר, הפקיד הקטן הזה, עם אייכמן וכל זה. והתחיל משפט. המשפט לא משך שום תשומת לב, כולם התייחסו אל זה כאל דבר מגוחך. אבל אני הייתי מחובר עם רומק ומחובר עם תמיר והקציתי לזה כתב, עמנואל פרת, פירוטינסקי, שנולד בסין. ואנחנו כל שבוע נתנו קטע על המשפט. רק אנחנו. וככה המשפט לאט-לאט התחיל להיוודע. כשהתחיל המשפט, לשמואל תמיר ולמלכיאל גרינוולד לא היה שום דבר ביד, כלום. אל״ף, תמיר לא הבין כלום בענייני כיבוש, נאצים, מלחמת העולם, מה הוא ידע על זה? שום דבר. אני הייתי די מומחה. אני לא יודע אם הזכרתי את זה כבר, אני מגיל צעיר, מאז שאני הייתי בגרמניה, עקבתי מקרוב אחרי הנאצים ואני די מומחה לתקופה הזאת. אני לא מגדיר את עצמי כהיסטוריון ולא כאקדמאים שקוראים עשרה ספרים ועושים מזה את הספר ה-11. אבל אני הייתי מומחה אפשר לומר. אבל על פרשת יהודי הונגריה גם אני לא ידעתי הרבה, כלום בעצם.‏

There is another hero of this affair. Shmuel Tamir was the pampered son of a Jerusalem family. Born in Israel, part of the Katznelson family, a branch of which was Berl Katznelson, Mapainiks. On the other hand, there were also the people on the right, the right-wing bourgeois. Katznelson – they founded the right-wing HMO, called Hameuhedet. A bourgeois Jerusalem family. And in his youth he joined Etzel long after I had left it. Someone informed on him, and the British caught him and sent him to Kenya, to a detention camp. Kenya or Eritrea. First he was here, and then he was there. There he studied law and became a lawyer, and returned to Israel when the British Mandate was over, and he did not enlist in the army. He was my age. He never joined the army because he was angry at Ben-Gurion for denouncing him. So he hated Ben-Gurion, really detested him. He joined the Likud, and quarrelled with Begin. He was insolent and Begin did not like insolence, and he resigned or was expelled from the Freedom party. He was an ambitious lawyer who desired publicity, and here Romac brings him this trial of crazy Malkiel Grünwald against Israel Kastner, this minor official, with Eichmann and all that. The trial started but it did not attract any attention because everyone thought it was ridiculous. But I was connected with Romac and connected with Tamir and I assigned a reporter, Emanuel Pratt who was born in China. Each week we reported a segment of the trial. Just us. So slowly people became aware of the trial. When the trial began, Shmuel Tamir and Malkiel Grünwald had no evidence, nothing. Firstly, Tamir did not understand anything about the occupation, the Nazis, the war. What did he know about it? Nothing. I was quite an expert. I do not know if I mentioned it already, but ever since I was very young, when I still lived in Germany, I had closely followed the Nazis and I'm quite an expert on this period. I do not define myself as a historian or an academic who read ten books and then turn them into an eleventh book. But I can certainly say I was an expert. But even I did not know much about the story of Hungarian Jews, nothing really.