But during the good years, I went a lot to the West Bank. After all, in every city in every Arab village and also in every Arab city there are three or four honourable families – large clans with thousands of family members who are the rulers and are represented in all the parties. So I looked for them and I made friends with all of them. With Jabari in Hebron and later with Qawasmeh. Qawasmeh is the head family to this day. The last terrorist in Hebron was from the Qawasmeh family. This is a very large family. In Jerusalem there are the Husseins, the Nashashibis who have lost their properties, Khalidi and another two or three families. Nusseibeh are somewhat less important, their status has dropped, Shakaa and Masarii in Nablus, and so on. So I knew them all and got into political discussions with them all and eventually I asked, 'What do you want? How do you see your future? Do you want to go back to Jordan? Do you want to stay in Israel? Do you want to establish your own country?' At first, most of them replied, 'Jordan'. But when we talked a little more and a trust started to form between us, everyone, without exception, said, 'We want our own state', including Jabari who was a minister in Jordan. A corrupt minister. What that means was that whoever wanted to be a teacher knew he had to pay a certain number of dinars to Minister Jabari.

אבל בשנים הטובות, ואני הסתובבתי המון בגדה המערבית, הרי בכל עיר גם בכל כפר ערבי יש, בעיר ערבית יש שלוש-ארבע המשפחות ה”כבדות”-הגדולות-החמולות, עם אלפי בני משפחה שהם המושלים בעניין והן מיוצגות בכל המפלגות. אז אני חיפשתי אותם ואני התיידדתי עם כולם. עם ג'עברי בחברון ואח"כ קוואסמה. קוואסמה זה משפחה, עד היום הזה. המחבל האחרון בחברון היה ממשפחת קוואסמה. זו משפחה מאוד גדולה. בירושלים יש ה"חוסיינים", ה"נאשאשיבים" שקצת ירדו מנכסיהם, חאלדי, ועוד שתיים-שלוש משפחות. נוסייבה קצת פחות, שקעה ומסרי בשכם, וכן הלאה. אז הכרתי אותם כולם ונכנסתי עם כולם לשיחות פוליטיות ואת כולם שאלתי בסופו של דבר: "מה אתם רוצים? איך אתם רואים את העתיד שלכם? אתם רוצים לחזור לירדן? אתם רוצים להישאר אצל ישראל? אתם רוצים להקים מדינה משלכם?" בהתחלה רובם אמרו “ירדן". אבל כשקצת יותר דיברנו והתחיל להיווצר בינינו אמון, כולם בלי יוצא מן הכלל, אמרו: "אנחנו רוצים מדינה משלנו”. כולל ג'עברי שהיה שר בירדן. שר מושחת. זאת אומרת, מי שרצה להיות מורה, ידע שהוא צריך לשלם כך וככה דינר לשר ג’עברי.‏