פעם ישבתי עם עוד אדם שמאוד התיידדתי אתו ומאוד הערכתי אותו. המצרי הזה, בוטרוס בוטרוס-ראלי. בוטרוס היה שמו הפרטי ועוד בוטרוס זה חלק משם המשפחה בוטרוס-ראלי, נוצרי. והתיידדנו, ואני נורא-נורא-נורא הערכתי אותו, היה לו מוח שלא רבים כאלה פגשתי בעולם, אולי אף אחד, מוח אמיתי, מנתח. יום אחד אני יושב אצלו ואנחנו משוחחים במשרד שלו, ארמון מפואר במרכז קהיר. לא של משרד החוץ, משרד החוץ שכן רחוק באיזה בניין חסר חן. זה היה אחד מהארמונות העתיקים של קהיר שהשר ישב בו. הוא לא היה שר. הוא היה ממלא מקום שר, מפני שהוא היה נוצרי ואי-אפשר היה שנוצרי יהיה שר חוץ. אנחנו מדברים, באמצע מכניסים לו פתק ובפתק כתוב, הוא הקריא לי אותו, כתוב שאריק שרון אמר שמרחב הבטחון של ישראל משתרע מהודו ועד למרכז אפריקה. נשמע משוגע לגמרי, אבל האיש הזה אמר ברצינות. אז בוטרוס אומר: "תסביר לי, תסביר לי מי זה אריק הזה? אנחנו לא מבינים אותו”. אז אמרתי לו שאריק שרון יודע שהוא גאון ויודע שהוא כמה ראשים מעל כל שאר המנהיגים בישראל וזה האיש ויש לו רעיונות כאלה חובקים עולם. אז אומר בוטרוס: "מה לעשות? איך למשוך אותו לצד שלנו? לצד השלום?" ואז אריק, זה היה עוד בתקופת המו"מ שאריק אמר שצריך להקים מגדלים בנגב, עשרות, וישובים חדשים והקים מגדלים ככה על החשבון, לא הבינו אותו. אז אמרתי לו: "אריק שרון קודם כל מאוהב באריק שרון. הוא משוכנע שאריק שרון הוא גאון הדור, אתם צריכים להחמיא לו”. בוטרוס אמר משפט שנחרת לי בזכרון, הוא אומר: "בלהחמיא לאנשים יש לנו ניסיון של 7,000 שנה, אין כמונו!" ומה קרה ההמשך? לסאדאת הייתה חווה בכפר שהיה מיט אבו אל קום, או להיפך, קום אבו אל מיט, שכחתי, הכפר שהוא נולד בו והייתה לו חווה משלו, והוא רוצה לעשות שם מפעל השקייה מודרני ולא הולך, כל המומחים המצריים נכשלו. אז אמרתי לו: "תזמינו את אריק” - אריק היה שר החקלאות - "ותחמיאו לו”. וכך היה. סאדאת הזמין את אריק לחווה שלו, אמר: "אתה יכול לפתור את הבעיה? כולם נכשלו”. אריק אמר: "תן לי שבועיים”. חזר לארץ, גייס את כל משרד החקלאות הישראלי, את כל המכונות, את כל המומחים, הלך לשם ובשבועיים הוא הצליח לפתור את הבעיה. סאדאת מכנס את כל הגנרלים, את כל ראשי המשטר, עם אריק, אומר: "תראו את הישראלי הזה – כולכם נכשלתם, כולכם לא מבינים כלום, האיש הזה הצליח!" אריק בן לילה הפך לחסיד של השלום הישראלי-מצרי, חיסל את הישובים מסביב לימית.‏

One time I was in the company of a person whom I'd really made friends with and for whom I had a high regard. It was the Egyptian, Boutros Boutros-Ghali. Boutros was his first name and the second Boutros was part of his family name, Boutros-Ghali, a Christian. We became friends, and I really held him in great esteem; he had a mind like few people whom I had met, perhaps no one, a really analytical mind. One day I was sitting with him and we were having a conversation in his office, a magnificent palace in the center of Cairo. It wasn't the Ministry of Foreign Affairs, the Ministry of Foreign Affairs was located far away in a building lacking any charm. This was one of the ancient palaces of Cairo where the Minister was housed. He was not a Minister, he was filling in for the Minister because he was a Christian and a Christian cannot be a Foreign Minister. We were talking, and in the middle of our conversation, he was handed a note and it said − he read it to me – it said that Arik Sharon said that Israel's area of security stretched from India to central Africa. It sounded completely crazy, but this man had said it seriously. So Boutros said: 'Tell me, tell me who is this Arik? We don't understand him'. So I told him that Arik Sharon knows he's a genius and he knows that he is high above all of the other Israeli leaders, and that's who he is, a man with these kinds of ideas that encompass the world. So Boutros says: 'What should we do? How should we attract him to our side, the side of peace?' Then Arik… it was another period of negotiations and Arik said we needed to build towers in the Negev, dozens of them, and new communities and to establish towers like that, and nobody understood him. So I told him, 'Arik Sharon, first and foremost, is in love with Arik Sharon. He is convinced that Arik Sharon is the genius of his generation, you need to flatter him'. Boutros spoke a sentence that has remained in my memory, he said: 'We have 7000 years of experience flattering people, nobody does it like us!'

And what happened next? Sadat had a farm in the village of Mit Abu Kom, the village where he was born, and he owned his own farm and he wanted to make a modern irrigation plant there, but it didn't work; all of the Egyptian experts had failed. So I told him: 'Invite Arik' − Arik was Minister of Agriculture – 'and flatter him'.  And that is what happened. Sadat invited Arik to his farm, and said: 'Can you solve the problem? Everyone else has failed'. Arik said: 'Give me two weeks'. He returned to Israel, recruited the entire Israeli Ministry of Agriculture, all of the machines, all of the experts. He went there and in two weeks he was able to solve the problem. Sadat assembled all the generals, all the leaders of the regime and Arik, and said: 'Look at this Israeli − all of you had failed. None of you understands anything, but this man succeeded!' Overnight, Arik became a disciple of Israeli-Egyptian peace; he destroyed the settlements around Yamit.