למרות שכבר היה לי ניסיון כזה גרוע מהסכמי רוטציה עם שלום כהן, הגעתי למסקנה שאדם כמעט לא יכול לעמוד בזה, להתפטר מהכנסת. היו התחייבויות של רבים בכנסת, סיעות אחרות וכמעט אף אחד לא עמד בזה. אבל אמרתי להם: "לא איכפת לי”. ועשינו שני הסכמים: אחד, לובה יתפטר אחרי שנתיים ואני אכנס במקומו, הייתי מס' 3. ומאיר פעיל יתפטר אחרי שנתיים ויבוא במקומו סעדיה מרציאנו. קיבלנו שניים והמועד מתקרב. לובה לא אומר לי כלום, אני לא שואל אותו, כמובן. יש לנו ישיבה רצינית שבועית שדנים בכל העניינים שעולים בכנסת. יום אחד מטלפן לי עיתונאי ושואל אותי מה אני אומר על זה? אז אמרתי: "על מה?" "על זה שלובה התפטר ואתה נכנס לכנסת!" זה בא לי כהפתעה מוחלטת. הוא לא אמר לי מילה, לא רמז, כלום! אז אני בפברואר 79' חזרתי לכנסת. מאיר פעיל כבר היה שם ונוצר הזוג הזה: "מאיר פעיל-אורי אבנרי", שהיה זוג מוזר. אין שני אנשים יותר שונים אחד מהשני: הוא הצבר שבצבר ואני לא. הוא חייל מקצועי ואני לא. הוא אהב להתבדח. בדיחות לא מי יודע מה, ואני לא כל כך, בוודאי לא בכנסת. אבל עבדנו טוב מאוד יחד. חילקנו בינינו את העבודה, עבדנו מצוין יחד. והיינו שנינו אלופי קריאות הביניים, רק שקריאות הביניים שלנו היו שונות מאוד זו מזו. אני עוד מהפעם הקודמת קראתי קריאות ביניים ענייניות שלפעמים שימשו לי לחסוך נאום שלם, מפני שאני פשוט הבאתי את התיזה המרכזית בתור קריאות ביניים. ומאיר'קה, כולם קראו לו "מאיר'קה", עם הבדיחות שלו, יותר טובות/פחות טובות, הוא היה הליצן של הכנסת. אבל עבדנו מצויין ביחד. ממש, אני חושב שכל אחד התחשב באופיו של השני וזה הלך טוב מאוד.‏

Although I'd had such a bad experience with rotation agreements and Shalom Cohen, I came to the conclusion that resigning from the Knesset was almost unbearable. Many people in the Knesset had undertaken a commitment, other factions, and hardly anyone upheld it. But I told them: 'I don't care'. We made two agreements: one, that Lova would resign after two years and that I would take his place − I was number 3; and the other that Meir Pa'il would resign after two years and would be replaced by Saadia Marciano. We got two and the deadline was approaching. Lova said nothing to me and I didn't ask him, of course. We held a serious weekly meeting to discuss all of the matters arising in the Knesset. One day, a journalist called me and asked me what I had to say about it? So I said: 'About what?' 'About the fact that Lova has resigned and that you are getting into the Knesset!' This came as a complete surprise to me. He hadn't said a word, not a hint, nothing! 

So in February 1979 I returned to the Knesset. Meir Pa'il was already there and we created a duo: Meir Pa'il – Uri Avnery, which was an odd couple. There were no two people more different from each other as he was a true 'sabra' and I'm not. He was a professional soldier and I was not. He loved to joke − not such great jokes − and I do not, certainly not in the Knesset. But we worked very well together. We divided the work between us, and worked excellently together. We were both champions of heckling − only our heckling was very different. Still, as previously, I would heckle to the point, and sometimes this even served as an entire speech, because I would simply bring my central thesis in the form of an interjection. And Meir'ke − everyone called him 'Meir'ke' − with his jokes, some better some worse, he was the clown of the Knesset. But we worked very well together. Really, I think each of us took into account the other's nature, and it went very well.