After agreeing with [Said] Hammami that I would report to [Yitzhak] Rabin… I have already said that I was on good terms with Rabin and had once nominated him for Prime Minister. In 1970, I met him at the Embassy in Washington and we had a lively debate on the Palestinian issue, to which he was totally opposed. So I wrote him a letter which I sent to his office, saying that I had met with the PLO representative in London and I think that some important things had been said, and that I wanted to tell him about this. I was answered immediately. He scheduled a meeting in his office, the Prime Minister's Office. I went to him as arranged. He was very friendly. I remember a few things from this meeting. Right at the beginning he said: 'Let us be completely clear about this. You are not coming to report to me because reporting would make it official. You are just coming to tell me about the things you saw and heard'. I said: 'Agreed'. 'Furthermore, this is not for publication'. 'Also agreed'. Then I told him what it was all about. He listened patiently and then he said: 'I am opposed to a Palestinian state. I think that the territories should be returned to King Hussein, and therefore I will not make even the smallest move in the direction you suggest, because the first small step will inevitably lead to the establishment of a Palestinian state. And we want to make peace with King Hussein, so we will return the territories to him − apart from Jerusalem − and we will make peace. And after we have made peace, I do not care what happens to King Hussein. There could be a revolution and he will fall, I don't care, as long as we have a signed agreement with him'.  So I said to him: 'What you're saying doesn't make sense to me. If King Hussein would sign an agreement with us − I cannot believe that, cannot believe it because King Hussein absolutely would not give up Jerusalem. Hussein is a direct descendant of the Prophet Mohammed and it is inconceivable that a descendant of the Prophet Mohammed would give up Jerusalem, the Temple Mount or the mosques. So I absolutely cannot believe at all in this kind of attitude. But let's say that it could happen: the King signs, there is a formal peace treaty and after a while, a few months or a few years, there will be a revolution and the King falls.  And who will topple him? The Palestinians? There is no other force, the Palestinians. Then Yasser Arafat will take power in Amman and then what do we have? First of all, they will renounce the agreement which 'the traitor King' signed on. Then we will have a Palestinian state from Tulkarm to the gates of Baghdad. The airport, Habbaniyah Airport, where five Arab armies would be able to gather and all our nightmares would materialise. What is the logic of that? Why not a Palestinian state, which will inevitably be small, in the occupied territories from Tulkarm to Jordan?' He had no answer to that. And that quite surprised me, I must say, because Rabin was a very logical individual.

אחרי ההסכמה הזאת עם חמאמי שאני אודיע לרבין, כבר סיפרתי שהייתי ביחסים טובים עם רבין והצעתי אותו פעם כראש ממשלה, ובשנת 70' נפגשתי אתו בשגרירות בוושינגטון והיה לנו ויכוח ער על העניין הפלסטיני שהוא התנגד לו לחלוטין, אז כתבתי לו מכתב ללשכה שלו שנפגשתי עם נציג אש"ף בלונדון ונדמה לי שנאמרו שם דברים חשובים, והייתי רוצה לספר לו על כך. ומיד קיבלתי תשובה. הוא קבע לי פגישה במשרדו, בלשכת ראש הממשלה. הלכתי אליו במועד. היה מאוד ידידותי. אני זוכר כמה דברים מהפגישה הזאת. בהתחלה-בהתחלה הוא אמר: "בוא נבהיר לחלוטין. אתה לא בא לדווח לי”. מפני שדיווח זה כאילו דבר רשמי, "אתה בא לספר לי על דברים שראית ושמעת”. אמרתי: "מוסכם". “בי״ת, שזה לא לפירסום”. "גם מוסכם". ואז סיפרתי לו מה היה. הוא הקשיב בסבלנות ואז הוא אמר: "אני מתנגד למדינה פלסטינית. אני חושב שאת השטחים צריכים להחזיר למלך חוסיין, ולכן אני לא אעשה את הצעד הכי קטן בכיוון שאתה מציע, מפני שהצעד הראשון הכי קטן יוביל בהכרח להקמת מדינה פלסטינית. ואנחנו רוצים לעשות שלום עם המלך חוסיין, נחזיר לו את השטחים חוץ מירושלים, ונעשה שלום. ואחרי שנעשה שלום, לא איכפת לי מה קורה למלך חוסיין. תהיה מהפיכה שמה והוא ייפול, לא איכפת לי, העיקר שיהיה לנו חוזה חתום אתו". אז אמרתי לו: "מה שאתה אומר לא נראה לי הגיוני. אם המלך חוסיין יחתום על חוזה אתנו, שאני לא מאמין. לא מאמין, מפני שהמלך חוסיין בשום פנים ואופן לא יכול לוותר על ירושלים. המלך חוסיין הוא צאצא ישיר של הנביא מוחמד ולא יעלה על הדעת שצאצא של הנביא מוחמד יוותר על ירושלים, על הר הבית או על המסגדים. כך שאני בכלל לא מאמין מלכתחילה בכל הגישה הזאת. אבל נניח שכן, המלך חותם, יש שלום רשמי, אחרי כמה זמן, כמה חודשים או כמה שנים תהיה מהפיכה, המלך ייפול, מי יפיל אותו? הפלסטינים, אין כוח אחר, הפלסטינים. ואז יאסר ערפאת יעלה לשלטון בעמאן ואז מה יש לנו? קודם כל יתכחשו לחוזה ש'המלך הבוגד' חתם עליו. בי״ת, תהיה לנו מדינה פלסטינית מטול כארם ועד מבוא בגדד. נמל התעופה, שדה התעופה,חבאנייה, שבו יכולים להתאסף חמישה צבאות ערביים וכל הסיוטים שלנו יתקיימו. מה ההיגיון? למה לא מדינה פלסטינית שתהיה בהכרח קטנה, בשטחים הכבושים מטול כארם עד לירדן?" לא הייתה לו תשובה לזה. וזה די הפתיע אותי אני מוכרח לומר, מפני שרבין היה איש מאוד הגיוני.‏