There is nothing much to say about one's 80th birthday. There is a popular saying in German: 'No pig deserves to reach this age'. Eighty was old. We held a sort of rally at Tzavta; I don't remember much about it, except that some renowned people came to honor me. But I made a condition that they would not talk about me. If there's one thing I despise it is public birthdays when people get up one after the other, man after man and woman after woman, and praise the 'birthday boy' − praise him and glorify him; it is very unpleasant. So I made a condition: I agreed to have a birthday celebration, but it would be a symposium on the subject of peace. And some highly respected people came to make a speech. I think that Meron Benvenisti came. I oppose his views completely, but really respect and like him, and a few other individuals. It was nice, let's put it that way. I never imagined then that I would live this long, but it has happened.
[Q] Do you want at this opportunity to also talk about your 90th birthday?
I can already jump to my 90th birthday although it's a bit mixed up in my mind, I don't remember anything special about the 90th. At my 90th birthday, Rachel was no longer with us and that, of course, changed everything. In between – at the same place, it was always at the same place, at Tzavta – there was the eulogy gathering for Rachel, which was also very impressive. It was impressive because people spoke and revealed how much everyone had loved and especially appreciated Rachel. I think I've talked about that separately; it was very moving. And on the screen behind us we showed pictures of Rachel's life, it was quite touching.
על יום הולדת 80 אין הרבה מה להגיד. בגרמנית יש אמרה עממית – "שום חזיר לא מגיע לגיל הזה”. 80 זה היה הרבה. ערכנו עצרת כזאת ב"צוותא", לא זכור לי מזה הרבה, חוץ מאשר שכמה וכמה אנשים מכובדים באו לכבד אותי. אבל העמדתי תנאי שלא ידברו עלי. אם יש דבר אחד שאני מתעב זה ימי ההולדת הפומביים האלה שקם איש אחרי אשה ואשה אחרי איש ומהללים את חתן השמחה, משבחים אותו ומקלסים אותו, זה מאוד לא נעים. אז אני העמדתי תנאי: אני מסכים שתהיה חגיגת יום הולדת, אבל זה יהיה סימפוזיון על נושא השלום. ובאו כמה אנשים מכובדים מאוד לנאום. אני חושב שהיה מירון בנבנישתי שאני מתנגד לדעותיו לגמרי, אבל מאוד מכבד ומחבב אותו, ועוד כמה אישים. היה נעים, נגיד ככה. לא תיארתי לי אז שאני אחיה עוד כל כך הרבה שנים, אבל זה קרה.
מראיינת: אתה רוצה באותה הזדמנות לדבר גם על יום הולדת 90?
אני יכול לקפוץ כבר ליום הולדת 90. אצלי בראש זה מעורבב קצת, אני לא זוכר מה המיוחד ביום הולדת 90. ביום הולדת ה-90 רחל כבר לא הייתה וזה כמובן שינה את כל העניין. ובאמצע הייתה, באותו מקום, הכל באותו מקום, בצוותא, הייתה עצרת ההספד לרחל, שגם היה מאוד מרשים. היה מרשים מפני שדיברו אנשים והתגלה עד כמה שכולם אהבו ובעיקר העריכו את רחל, שעליה נדמה לי שדיברנו לחוד, היה מרגש, מאוד. ועל המסך מאחורינו הקרנו תמונות מחייה של רחל, זה היה די נוגע ללב.
