We demonstrated in many other places. We started in Bil'in. I was invited to a demonstration even before the whole thing started, when they started building Modi'in Illit, which later became Matityahu – it kept changing names. When it was just starting, they invited us and we made a big demonstration with the leaders of the place. Afterwards we had a second demonstration on behalf of one woman whose land had been expropriated for Modi'in Illit, and we went to demonstrate on her behalf like with Naboth's vineyard. I don't know who invented the patent, them or us. We had a demonstration like you see in the movies – rows and rows of protestors. In the first row, people carried shovels and hoes, I forgot what it was supposed to symbolize. I think we went to work for the woman or something − symbolic work. The soldiers who saw us were frightened. They were genuinely scared and started shooting over our heads. We got into conversation with them, by the way, and asked them what they were doing, they said: 'We were scared'. We have a friend who is really a bit frightening, a real kibbutznik with a huge moustache, like Stalin, and he came with a hoe and they were simply scared of him. We held demonstrations in all kinds of places. I eventually came to the conclusion that the kind of demonstrations that people have these days − 100 people or 200 people − going from Rabin Square to the Museum or vice versa, I doubt if this is still an effective tool. Moreover, it is entirely dependent on the mercy of mass media. Television stations might say: 'It's not interesting, it's routine, not interesting'. If you do not promise them something completely novel, they simply don't come. This is compared to demonstrations of 100,000 in Rabin Square on anniversaries, or even more, demonstrations of over 400,000 during social protests. But even these large demonstrations are ultimately of very little benefit. Let's take the largest – the social protest demonstration which really was a huge demonstration. In the final analysis, of what use was it? It might have aroused some awareness, but with regard to acts of government it didn't have any real impact. That's what I think and wonder about which completely different means are needed which have not yet been invented. I think about a whole new peace movement which has not yet been invented and an entirely new political party which has not yet been invented… but all of this is for the future.
הפגנו גם במקומות אחרים, הרבה מקומות אחרים. בבילעין אנחנו התחלנו. הזמינו אותי להפגנה, עוד לפני שכל העסק התחיל, כשהתחילו לבנות את מודיעין עילית, שאח"כ הפכה ל"מתתיהו", החליף כל הזמן שמות. כשרק התחיל הזמינו אותנו ועשינו הפגנה גדולה עם ראשי המקום. אח"כ עשינו הפגנה שנייה למען אשה אחת, שהפקיעו את אדמתה בשביל מודיעין עילית ואנחנו הלכנו להפגין למענה, כמו כרם נבות. ואני לא יודע מי המציא את הפטנט, אנחנו אול הם, עשינו הפגנה כמו שרואים בסרטים – שורות שורות. ובשורה הראשונה אתים וטוריות, שכחתי מה זה עמד לסמל, אני חושב שהלכנו לעבוד בשביל האשה משהו, עבודה סמלית. והחיילים ראו אותנו הם נבהלו. הם באמת נבהלו והתחילו לירות מעל הראשים שלנו. ונכנסו לשיחה אתם, אגב. שאלנו אותם מה הם עושים, הם אמרו: "פחדנו". יש לנו חבר שהוא באמת קצת מפחיד, קיבוצניק אמיתי כזה עם שפם ענק, סטליני כזה, והוא בא עם הטוריה והם פשוט פחדו ממנו. עשינו הפגנות בכל מיני מקומות; אני במשך הזמן הגעתי למסקנה שמההפגנות שעושים בימינו שזה, אני יודע? 100 אנשים או 200 אנשים הולכים מכיכר רבין לכיכר המוזיאון או להיפך, אני מסופק אם זה עדיין מכשיר יעיל. מה גם שזה תלוי לגמרי בחסדי הטלוויזיה, והטלוויזיה אומרת: "זה לא מעניין, זה שגרתי, לא מעניין”. אם אתה לא מבטיח להם משהו באופן לגמרי מיוחד, אז הם פשוט לא באים. להבדיל כמובן מההפגנות ה-100 אלף של כיכר רבין בימי השנה, ולהבדיל עוד יותר 400 אלף במחאה חברתית. אבל גם ההפגנות הגדולות האלה בסופו של דבר התועלת בהן מועטה. ניקח את המקסימום, את ההפגנה החברתית שבאמת הייתה הפגנה ענקית, בחשבון הסופי מה היא הועילה? היא אולי הכניסה קצת בתודעה אבל במעשים שלטוניים זה לא השפיע בכלל. כך שאני חושב, מהרהר באמצעים לגמרי אחרים שצריכים, שעוד לא הומצאו. כמו שאני חושב על תנועת שלום חדשה לגמרי שעוד לא הומצאה ומפלגה פוליטית חדשה לגמרי שעוד לא הומצאה, אבל זה לעתיד.
