a story lives forever
Sign in
Form submission failed!

Stay signed in

Recover your password?
Form submission failed!

Web of Stories Ltd would like to keep you informed about our products and services.

Please tick here if you would like us to keep you informed about our products and services.

I have read and accepted the Terms & Conditions.

Please note: Your email and any private information provided at registration will not be passed on to other individuals or organisations without your specific approval.

Video URL

You must be registered to use this feature. Sign in or register.


My friend, the fanatic Abu-Tir


Supporting Palestinians
Uri Avnery Social activist
Comments (0) Please sign in or register to add comments

אז היינו שמה בהרבה הפגנות עם הרבה מאוד גז מדמיע. הפגנות תמיד היו ביום שישי אחרי התפילות, בצהריים.אני זוכר שפעם אחת נסענו כמה אוטובוסים מתל אביב להפגנה ב-א-ראם, בגבול בין ישראל והשטח הכבוש. נכנס חייל לבדוק מה יש באוטובוס, חייך אלינו חיוך רחב ואמר: "שיהיה בהצלחה" או משהו כזה. וזה נראה לי מוזר, לא הייתי רגיל לזה. ואכן, התחילה ההפגנה וברגע שהתחילה הייתה התנפלות על ההפגנה כמו שלא ראיתי הרבה פעמים: גז מכל הצדדים, כדורי גומי וכל הדברים האלה. רחל מצאה מקלט באיזה חנות. רחל, אני חושב שכבר הזכרתי, רחל בגלל המחלה שלה, מחלת כבד, היה אסור לה בשום פנים לשאוף גז, זה היה בשבילה ממש סכנת חיים. אז היא ברחה אל תוך החנות, הזבנים מיד אימצו אותה. ואז היא שלחה את אחד המפגינים אלי שאני אבוא גם לחנות. ולצערי אחרי שרחל מתה היחסים כבר די התרופפו. סירחאן סליימה נבחר לראש העיר של א-ראם והחומה נבנתה כך שהיא מפרידה בין א-ראם וירושלים. במשך כמה זמן עוד מצאנו פירצה בחומה והסתננו פנימה, אבל גם את הפירצה הזאת אני חושב שסתמו. והיום א-ראם זה חוץ לארץ, כאילו. פעם אחת עשינו הפגנה, הפגנת זבל. המזבלה של א-ראם הייתה בכיוון לקלנדיה ויום אחד רצו להפריד בין המזבלה ובין העיר, בין העיירה, ולא היה מקום אחר לאשפה. אז עשינו הפגנת אשפה במגרש האשפה. כל זה היה לפני שבילעין הפכה למרכז ההפגנות שלנו. אבל יש לי לב חם מאוד ל-א-ראם, וזה תמיד הוכחה, כל הדברים האלה הם תמיד הוכחה בשבילי עד כמה קל להתחבר לפלסטינים, עד כמה קל להתחבר במאבק, עד כמה קל ליצור ידידויות אישיות. וכל אלה שמדברים על שתי מדינות כדי להפריד… ההפרדה היא המובילה כאילו לרעיון שתי המדינות, זה שטות גמורה. רעיון שתי המדינות מחייב, לדעתי, התחברות בין שני עמים, התחברות שאפשרית רק אם כל אחד משני העמים מרגיש שיש לו בית עצמאי משלו, בטוח. ואז, עם גבול פתוח, ואני בטוח בזה לחלוטין על סמך ניסיון של כל כך הרבה שנים, שברגע שיש שתי מדינות והגבול יהיה פתוח, תהיה התחברות בין שני העמים בכל מיני מישורים. קודם כל במסחר, בתעשייה בוודאי, אבל גם ייווצרו ידידויות והתחברויות וחבל שעושים את הכל כדי לקלקל את זה.‏

So we were there for a lot of demonstrations, with a lot of tear gas. I remember once we went with several buses from Tel Aviv to a demonstration in al-Ramm on the border between Israel and the occupied territory. A soldier came to see who was on the bus, smiled at us broadly and said: 'Good luck' or something like that. It seemed strange to me, I was not used to this. Indeed, as the demonstration began, an attack was launched against all of us, the like of which I have rarely seen: tear gas from all directions, rubber bullets and all that stuff. Rachel had taken refuge in some store. Rachel – as I think I've already mentioned, because of her disease, the liver disease – was not supposed to breathe in the tear gas as it was life-threatening for her. So she ran into a store, and the shop workers immediately took her in. Then she sent one of the protesters to me to say that I should also come into the shop.

Unfortunately, after Rachel died, my contact with al-Ramm weakened. Saleima Sirhan was elected mayor of al-Ramm and the wall was built so that it separates al-Ramm from Jerusalem. For a while we found a breach in the wall and were able to infiltrate through it, but I think they also closed the breach. And al-Ramm is today, like being 'outside' of Israel. Once we held a demonstration, a 'garbage' demonstration. The garbage dump of al-Ramm faced towards Qalandia, and the people wanted to separate the dump from the city, the town, and there was no other place for the garbage. So we held a garbage demonstration in the garbage dump. All this was before Bil'in became the centre for our demonstrations. But I have a very soft spot in my heart for al-Ramm, which is always proof… all these things have always proved to me how easy it is to connect with the Palestinians, how easy it is to connect with the struggle, how easy it is to create personal friendships. And those who talk about two states in order to separate… the separation leads, as if the concept is of two states. This is complete nonsense. The two-state solution requires, in my view, a connection between the two nations, and the connection is only possible if each of the two peoples feel that it has its own independent home, secure. Then, with an open border – and I am absolutely certain of this, based on the experience of so many years – that once the two countries and the border will be open, there will be a connection between the two peoples at all sorts of levels. First of all in commerce, industry certainly, but also in the creation of friendships and connections, and it's a shame that everything is being done to spoil this.

Uri Avnery (1923-2018) was an Israeli writer, journalist and founder of the Gush Shalom peace movement. As a teenager, he joined the Zionist paramilitary group, Irgun. Later, Avnery was elected to the Knesset from 1965 to 1974 and from 1979 to 1981. He was also the editor-in-chief of the weekly news magazine, 'HaOlam HaZeh' from 1950 until it closed in 1993. He famously crossed the lines during the Siege of Beirut to meet Yasser Arafat on 3 July 1982, the first time the Palestinian leader ever met with an Israeli. Avnery was the author of several books about the Israeli-Palestinian conflict, including '1948: A Soldier's Tale, the Bloody Road to Jerusalem' (2008); 'Israel's Vicious Circle' (2008); and 'My Friend, the Enemy' (1986).

Listeners: Anat Saragusti

Anat Saragusti is a film-maker, book editor and a freelance journalist and writer. She was a senior staff member at the weekly news magazine Ha'olam Hazeh, where she was prominent in covering major events in Israel. Uri Avnery was the publisher and chief editor of the Magazine, and Saragusti worked closely with him for over a decade. With the closing of Ha'olam Hazeh in 1993, Anat Saragusti joined the group that established TV Channel 2 News Company and was appointed as its reporter in Gaza. She later became the chief editor of the evening news bulletin. Concurrently, she studied law and gained a Master's degree from Tel Aviv University.

Tags: al-Ramm, Rachel Avnery

Duration: 5 minutes, 23 seconds

Date story recorded: October 2015

Date story went live: 26 June 2017