We'll start with the fact that I, of course, had always been against the siege of the Gaza Strip. We at Gush Shalom brought convoys of food and medicine to the Gaza border a couple of times after the agreement with the military government and these were allowed to cross; there were no problems. To this very day I have no idea what the point was of this siege. If the intention was to prevent the transfer of arms and weapons, it is understandable, because we were constantly immersed in armed conflict. We didn't invent the world; this is not an unusual situation. Transports could be inspected at the port of departure or at sea; nobody would prevent the Israeli navy from stopping a boat or a ship at sea, searching it and letting it go. The physical siege on Gaza wasn't for security purposes; it was instead, very simply, a means of oppression. Ditto in respect of demolishing the beautiful airport that was there, that they had built there – I forget who built it for them. I never saw it. Dahaniya, in the southern part of the Gaza Strip − but I never saw it, which is a shame. In my opinion, there is no logic except for the logic of oppression. So we symbolically transferred several large convoys to the Gaza Strip. When this flotilla came to Gaza, the large one, which had been announced in advance, and we were notified about it, the truth is that I had a very strong temptation to board this Turkish ship. I didn't do it because they had published their political platform which was a very extreme political platform against a two-state solution, and in favour of one state, and I absolutely could not demonstrate under such a slogan.
נתחיל בזה שאני כמובן הייתי נגד המצור על רצועת עזה מאז ומעולם. אנחנו ב"גוש שלום" הבאנו כמה פעמים שיירות של מזון ודברי רפואה לגבול עזה אחרי הסכם עם הממשל הצבאי ונתנו להם לעבור ולא היו בעיות. אני בשום פנים ואופן עד הרגע הזה לא מבין מה הטעם במצור הזה. אם הכוונה היא למנוע העברת נשק ואמצעי לחימה, שזה אפשר להבין כל זמן שאנחנו במצב של סכסוך חמוש. אנחנו לא המצאנו את העולם, זה לא מצב בלתי רגיל. אתה יכול לעשות ביקורת או בנמל היציאה או בלב ים, איש לא מונע מחיל הים הישראלי לעצור אונייה או ספינה בלב ים, לערוך בה חיפוש ולתת לה ללכת. המצור הפיזי על עזה לא בא מצרכים בטחוניים, הוא בא כאמצעי של דיכוי, פשוט מאוד. כנ"ל הריסת נמל התעופה היפהפה שהיה קיים, שהם בנו שם, שכחתי מי בנה להם אותו. אף פעם לא ראיתי אותו.
דהאנייה, בדרום הרצועה, אבל אני אף פעם לא ראיתי אותו, חבל. לדעתי אין בזה היגיון, אלא היגיון של דיכוי. כך שאנחנו העברנו באופן סמלי כמה שיירות גדולות לרצועת עזה. כשבא המשט הזה לעזה, הגדול, שהכריזו עליו מראש, והודיעו עליו, האמת שהיה לי פיתוי מאוד חזק לעלות על האונייה התורכית הזאת. לא עשיתי את זה מפני שהם פרסמו את המצע הפוליטי שלהם, וזה היה מצע פוליטי קיצוני מאוד נגד שתי מדינות ובעד מדינה אחת ואני בשום פנים ואופן לא יכול להפגין תחת הסיסמא הזאת.
