We left. We went to Hulda. How did we get to Hulda? Bet-Dagan was in Arab hands so we went through Mikveh Israel, from Mikveh Israel to Rishon Lezion, from there to Ekron and from there to Hulda. And we set up camp in Hulda. In Na'an they let us off the buses and we started to walk. The entire company, 100 or so people, walked through that terribly dark night, I remember from Na'an to Hulda. By nature I push forward, so I was in the front row. We couldn't walk in procession – it was all fields at the time – so we walked en masse. And there was someone walking next to me wearing a light shirt. I did not see his face. And suddenly, along the way, we came under fire, and the guy in the light shirt was killed.

The first dead person that I ever saw, or the first person I saw killed, and you know what it's like in the army. I was standing close to the victim so the commander said: 'You, you and you, return the body to Na'an'. We put him on a stretcher and the four of us took him back to Na'an. Quite a few kilometers through an open field. I had no idea that a dead person weighs so much; we went crazy with his weight. So we brought him to Na'an and we handed him over.

יצאנו. יצאנו לחולדה. איך יוצאים לחולדה? בית דגן היה בידי הערבים אז אנחנו נסענו דרך מקווה ישראל, ממקווה ישראל לראשון לציון, משמה לעקרון ומשם לחולדה. והקמנו מחנה בחולדה. בנען הורידו אותנו מהאוטובוסים והתחלנו ללכת ברגל. כל הפלוגה, מאה איש או משהו, הלכנו ברגל בלילה חשוך נורא אני זוכר, מנען לחולדה. אני מטבעי נדחף קדימה, וככה הייתי בשורה הראשונה. לא יכולנו ללכת בסך, זה היה בשדות וזה, אז הלכנו בהמון. ולידי הלך מישהו עם כותנת בהירה. לא ראיתי את הפנים שלו. ופתאום בדרך נפתחת עלינו אש והבחור הזה עם החולצה הבהירה נהרג.

המת הראשון שראיתי, או ההרוג הראשון, ואת יודעת איך זה בצבא, אני עמדתי קרוב אל ההרוג, אז המפקד אומר: "אתה, אתה, אתה, תחזירו את הגופה לנען". שמנו אותו על אלונקה והחזרנו אותו ארבעתנו לנען. כמה קילומטרים טובים בשדה הפתוח. לא היה לי מושג שאדם מת שוקל כל כך הרבה, אז השתגענו מהמשקל שלו. אז הבאנו אותו לנען, מסרנו אותו.