השיירה הבאה הייתה בראשית מאי. לא. באמצע היה גם קרב קטן. הקרב הראשון שלי. כבשנו כפר ערבי במקום שהיום נמצא קיבוץ נחשון, זה נקרא דיר מוחסין, מול לטרון. וזו למעשה הייתה טבילת האש, פעם ראשונה שירו עלינו. אבל לא קרה שום אסון. היה לנו קרב קל. הערבים המסכנים האלה, מה הם יכלו לעשות? היו רק שלושה-ארבעה-חמישה רובים בכפר כזה. די ריחמתי עליהם גם אז. כבשנו את הכפר כשהוא כבר היה ריק כמובן. הם ברחו. וכך אגב קרה בכל המלחמה. אנשים לא מבינים את זה. הערבים אף פעם לא ברחו. הערבים, כשירו עליהם בכפר אחד, ברחו לכפר הבא. לא עלה על דעתם לעזוב את הארץ. הם פשוט ברחו מכפר אחד לשני לשלישי. עד שבסוף פתאום נוצר גבול בינם לבין הבית שלהם. כך נוצרה בעיית הפליטים, לפחות בחצי הראשון. זהו. אז כבשנו את הכפר הזה. הייתה חווייה גדולה מאוד. פעם ראשונה ירו עלינו. חווייה גדולה. די פחדתי. וקרה לי דבר די טוב. אני באמת פחדתי כשירו עלינו. ואז, באותו יום הפחד נשר ממני לצמיתות. אני אף פעם יותר לא פחדתי. כל העשרות, חמישים או משהו התקלויות עם האויב מאז, כולל כמה קרבות גדולים, הפחד הזה עזב אותי. אז הגענו לדיר מוחסיין. כבשנו את דיר מוחסיין. אחר-כך שלחו אותנו בפסח. שלחו אותנו עוד פעם לירושלים להביא שיירה ענקית.‏‏

The next convoy was in early May. No - in the middle there was a small battle, my first battle. We conquered an Arab village where Kibbutz Nachshon is today, it was called Dir Mukhsin, opposite Latrun. And that was, in fact, our baptism by fire, the first time we were shot at. But it was not a disaster. We had an easy battle. These poor Arabs, what could they do? There were only three or four or five guns in this village. I actually felt quite sorry for them, even then. We conquered the village when it was empty, of course. They had fled. That was, by the way, what happened all during the war. People do not realize it. The Arabs had never fled the country. The Arabs, when they were being shot at in one village, fled to the next village. It did not occur to them to leave the country. They just fled from one village to a second to a third. Until, eventually, there was suddenly a border between them and their home. This was how the refugee problem was created, at least during the first half. That's it. So we took this village. It was a tremendous experience. The first time we were fired at. A huge experience. I was quite scared. And something fairly good happened to me. I really was scared when they fired at us. Then, that same day, the fear seemed to fall away permanently. I was never afraid again. All of the dozens of times, fifty or something, that we clashed with the enemy after that, including some big battles, the fear had left me. So we reached Dir Mukhsin. We conquered Dir Mukhsin. Then they sent us at Passover, sent us again to Jerusalem to bring a huge convoy.