והיה לי האופנוע, והצעתי לה שבשבת נעשה טיול. לקחתי אותה לעין כרם, שאז היה עוד גבעה מכוסה ביער, ושמה התנשקנו ומאז התחלנו להיות חצי חברים. כלומר, היו לה גם חברים אחרים ולי היו חברות אחרות. והיינו נפגשים ויוצאים יחד מדי פעם. עד שערב אחד קבענו פגישה אחרי העבודה. אני עבדתי עד חצות בערך, אז קבענו פגישה בחצות. המערכת הייתה ברחוב גליקסון, איפה שאחר-כך היה קולנוע תל אביב, מאחורי קולנוע תל אביב. קבענו פגישה בקפה בַּאוּם בכיכר דיזנגוף וב-12 לא באתי. אז היא חיכתה-חיכתה, היא ידעה שאני דייקן, אז היא הלכה לראות מה קורה. הלכה למערכת. לפני המערכת היא מצאה קהל גדול מצטופף ושאלה: "מה קרה?" אז אמרו: "התנפלו על אורי אבנרי”. "אז איפה הוא?” "הנה אמבולנס לוקח אותו לבית החולים”. בית החולים היה עדיין "הדסה" ברחוב בלפור. אז היא נסעה אחרינו וביקרה אותי בבית החולים. בהתנפלות הזאת, שאורגנה על-ידי משה דיין, אויבי בנפש, שברו את האצבעות בשתי הידיים שלי, ופשוט לא היו לי ידיים לעשות שום דבר. ואז היא התנדבה, רחל, להיכנס אלי לגור ולעזור. לרחוץ אותי ולעשות אוכל ודברים כאלה, להאכיל אותי. וככה היא נכנסה לכמה ימים וזה נמשך כמה? 40 שנה, 50 שנה, משהו כזה.
היא מתה לפני ארבע שנים, זה היה ב-2011. מנגיד 53', 60 שנה. זה זמן.
I had a bike and I suggested that we would go for a trip on Shabbat. I took her to Ein Karem, which was then still a hillside covered with forest, and there we kissed and we started to be boyfriend and girlfriend, sort of. In other words, she had other boyfriends and I had other girlfriends. And we would meet and all go out together once in a while. Until one evening when we arranged to meet after work. I worked until around midnight, so we arranged to meet at midnight. The newspaper was on Glickson Street where the Tel Aviv Cinema was later, behind the Tel Aviv Cinema. We arranged to meet at Baum Café on Dizengoff Square and at midnight I didn't come. She waited and waited, she knew I was punctual, so she went to see what was happening. She went to the newspaper. When she got there she found a large crowd gathered and she asked: 'What's happened?' And they said: 'Uri Avnery was attacked'. 'So where is he?' 'He's in an ambulance taking him to hospital'. The hospital was still Hadassah on Balfour Street. So she followed us and visited me in the hospital. This attack was organised by Moshe Dayan, my deadly enemy. They broke the fingers of both my hands, and I simply did not have the hands to do anything. Then she volunteered, Rachel, to come and live with me and to help to wash me and to make food and things like that, to feed me. And so she came for a few days and it continued how long? 40 years, 50 years, something like that. More than 40 years. How long ago was 1952? When did she die? She died four years ago, it was in 2011. From let's say 1953, 60 years. Quite a while.
