As I said, when contact was established with Sartawi, [Henri Curiel's] group volunteered. Is it always the largest group that has the villa? One of them had a wonderful villa in Rambouillet near Paris, where everyone was extremely rich and they provided sponsorship for these meetings. The first session, which I did not attend, was in Rambouillet. Rambouillet was this large villa where they resided. They did not simply meet, but the meetings continued for several days, and they also slept there. I only know what they told me about what happened there. It was a good meeting and a very, very important person joined in, Pierre Mendès-France, who was a Jew born in Tunisia, a socialist, who was the Prime Minister of France, and was the leader of one of the parties in France. A typical Spanish Jew, extremely bright. A really smart Jew. He also became involved in this effort. And Mendès-France was connected with the Tunisian President, Bourguiba. He wanted to introduce him to Lova, who was the most senior person in this group because he was the former Secretary General of the party. Not inconsequential. Mendès-France decided that he wanted to introduce Lova to Bourguiba. Lova Eliav was a strange bird as I observed many times. Instead of jumping at this proposal as I would have − I would not even have waited to purchase a ticket, I would have jumped on a plane − he refused to meet clandestinely. Only for the publicity. Lova, who was a very, very modest individual, and as people who are very modest often are, he was also an egomaniac. He wanted − if he would do something as revolutionary as that − he wanted the whole world to know. Bourguiba refused to meet publicly and so nothing came of this initiative. They returned to Israel and told all sorts of wonderful things about Sartawi, how impressive he was, etc, and a few months later there was a second meeting with Sartawi and this time I was there together with Meir Pa'il, Matti Peled and Ya'akov Arnon, of course. Matti Peled and Ya'akov Arnon were inseparable − if one came so did the other.
וכאמור, כשנוצר המגע עם סארטאווי הוא התנדב. הוא, זה תמיד הקבוצה הגדולה שהיה להם וילה, אחד מהם הייתה לו וילה נהדרת ברמבוייה, ליד פריז כולם היו עשירים כקורח והם פרסו את חסותם על הפגישות האלה. והפגישה הראשונה, שבה לא הייתי, הייתה ברמבוייה. רמבוייה זה הווילה הגדולה שגרו בה. לא סתם נפגשו, כי אם הפגישות נמשכו כמה ימים, אז היו גם ישנים שם. ואני יודע רק ממה שסיפרו לי מה שקרה שם. הייתה פגישה טובה והצטרף לעניין אדם מאוד מאוד חשוב, פייר מנדס פראנס, שהיה יהודי ממוצא טוניסי, סוציאליסט, שהיה ראש ממשלת צרפת, היה ראש אחת המפלגות בצרפת. יהודי ספרדי אופייני כזה, חכם כמו לא יודע מה. ממש יהודי חכם. והוא גם נרתם למאמץ הזה. ומנדס פראנס היה קשור עם בורגיבה נשיא טוניס. הוא רצה להפגיש את לובה, שהוא היה כאילו הכי בכיר בקבוצה הזאת, מפני שהוא היה מזכ"ל לשעבר של מפא”י. לא הולך ברגל. ומנדס פראנס החליט שהוא רוצה להפגיש את לובה עם בורגיבה. לובה אליאב היה עוף מוזר כפי שנוכחתי לדעת הרבה פעמים. במקום לקפוץ על ההצעה הזאת כפי שאני הייתי - לא הייתי מחכה אפילו לקנות כרטיס, הייתי עולה על מטוס - הוא סירב להיפגש בחשאי. רק לפרסום. לובה, שהיה איש מאוד צנוע, וכמו אנשים מאוד צנועים לעיתים קרובות הוא גם היה אגו מניאק, והוא רצה שאם הוא עושה דבר כזה מהפכני אז שהעולם ידע. בורגיבה סירב להיפגש בפומבי וככה לא יצא כלום מהיוזמה הזאת. חזרו לארץ וסיפרו ניסים ונפלאות על סרטאווי כמה שהוא מרשים וכו’. וכעבור כמה חודשים הייתה פגישה שנייה עם סרטאווי והפעם גם אני הייתי שם עם מאיר פעיל, מתי פלד ויעקב ארנון כמובן. מתי פלד ויעקב ארנון זה היה בלתי נפרד, אם בא אחד גם בא השני.
