יעקב ארנון גם מילא תפקיד חשוב בעניינים אלה. יעקב ארנון היה איש חכם. הוא היה הולנדי, הולנדי מלידה מדורי דורות ובימי הכיבוש הנאצי הוא המשיך לחיות בהולנד כפקיד ממשלה תחת הסוואה נוצרית וחי כל המלחמה כפקיד ממשלה הולנדי, שזה היה ממשלה פרו-נאצית. ועבר את הכל בשלום, נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית ההולנדית, בא לארץ, ומכיוון שהוא היה פקיד בכיר בהולנד בעניינים כלכליים, אני חושב שלוי אשכול לקח אותו כמנכ"ל משרד האוצר והוא היה מנכ"ל משרד האוצר כמה שנים. יהודי קטן כזה, צולע על רגל אחת וכאמור מאוד חכם. והוא ומתי היו זוג מושלם. מתי היה איש נמהר. נמהר, נמרץ, לא מקבל עצות מאף אחד, אלוף בצה”ל. והאדם היחידי שיכול היה לרסן אותו קצת היה יעקב ארנון, שהיה מאוד חכם ומאוד זהיר ומאוד מלא הומור. ואחר-כך כשנוצרה השלישייה הזאת – מתי, יעקב ארנון ואני - זה תפקד, מפני ששלושתנו הזנו אחד את השני בצורה מושלמת. אני בדרך כלל הייתי בין ארנון ובין מתי מבחינת הזהירות וההרפתקנות, אבל שכל אחד היו לו תכונות מאוד שונות וזה עבד מצויין. הפגישה הראשונה שלי עם עיסאם סרטאווי הייתה גם כן בפריז, ברמבוייה, באותה הווילה. לפני שהפגישה התקיימה הוא הביא שני פלסטינים חשובים. אני חושב שהיה שמה סברי ג'ריס איש הגליל ולימים ראש המכון הפלסטיני – Palestine Studies – עיונים פלסטיניים. וקוריאל, או מישהו, מטעמו פגש אותנו בשדה התעופה, הביא אותנו לרמבוייה ואמר שמתי וסרטאווי קודם רוצים להתייעץ ביניהם באופן פרטי. אז כולנו נסענו לרמבוייה, וילה מאוד אלגנטית. היה לנו מאוד נחמד, והם לא באים, הם מאחרים. ומאיר פעיל, עם ההומור הפלמ”חניקי שלו, אמר: "הערבים בטח חטפו את מתי”. הם כל כך נעלבו, אי-אפשר לתאר. ומאותו רגע הם ממש ממש לא אהבו את מאיר פעיל. את ההומור המיוחד שלו לא כל אחד הבין. ואז הייתה פגישה והתייעצנו ותכננו תכניות.
Ya'akov Arnon also played an important role in these matters. Ya'akov Arnon was a wise man. He was a Dutchman – descended from generations of Dutchmen − and during the Nazi occupation he continued to live in Holland as a government official, living as a Christian, and got through the war as a Dutch government official in the pro-Nazi government. He lived through all of this safely, was elected Chairman of the Dutch Zionist Organization, came to Israel, and because he was a senior official in the Netherlands on economic matters, I think that Levi Eshkol took him on as Director General of the Ministry of Finance and he was Director General of the Ministry of Finance for several years. A small Jewish man, with a limp in one leg and, like I said, very clever. He and Matti were the perfect couple. Matti was impulsive, impetuous and energetic, and would not take advice from anyone, a general in the IDF. The only person who could rein him in a little was Ya'akov Arnon, who was very smart and very cautious and full of humour. Then we became a trio – Matti, Ya'akov Arnon and myself – and we functioned in harmony, because the three of us complemented each other perfectly. I was usually between Arnon and Matti in terms of caution and adventure, but each had very different qualities and it worked really well.
My first meeting with Issam Sartawi was also in Paris, in Rambouillet, at that villa. Before the meeting took place he introduced two important Palestinians. I think that one of them was Sabri Jiryis, someone from Galilee who was later the head of the Palestinian Institute − Palestine Studies. Curiel, or someone acting on his behalf, met us at the airport and brought us to Rambouillet and told us that Matti and Sartawi wanted to talk privately between themselves. So we all went to Rambouillet, to a very elegant villa. We had a very nice time; they did not come, they were late. Meir Pa'il, with his typical Palmach'nik humour, said: 'The Arabs must have kidnapped them'. They were so offended, it is impossible to describe. And from that moment they absolutely did not like Meir Pa'il. Not everyone understood his particular sense of humour. Then the meeting took place and we held discussions and planned programs.
