הוא כאמור הלך לאמריקה, הפך למנתח לב חשוב, חזר לירדן במלחמת ששת הימים, הקים ארגון פדאיון, לחם בחבש, הצטרף לפת"ח ובפת"ח הוא קיבל את הדסק הישראלי. והרעיון שלו היה, כמו של כולם: לשכנע את כל מדינות ערב להציע ליהודים המזרחיים לחזור הביתה. לשכנע את לוב ולשכנע את מרוקו ולשכנע את עיראק וכו’. והוא הקדיש את זמנו לזה והגיע למרוקו וכנראה התיידד עם מלך מרוקו ומלך מרוקו סידר לו פגישה עם ראשי הקהילה היהודית במרוקו. והוא בא לפגישה. היהודים הסכימו לקבל אותו מפני שהמלך רצה ולמלך לא אומרים “לא". אז הייתה לו פגישה עם היהודים ובמהלך הפגישה הזאת הוא השתכנע לחלוטין שאין שום סיכוי שהיהודים יעזבו את מדינת ישראל ויחזרו למרוקו או לשום מקום אחר. ואז התחולל בו שינוי מוחלט והוא באותו רגע הפך לחסיד מה שנקרא היום "פתרון שתי המדינות”. ובעיקר חסיד של הרעיון שמוכרחים לעשות שלום עם ישראל. ומכיוון שהיה לו היגיון אמריקאי, אז הוא הגיע למסקנה עד הסוף: "אם האינטרס שלנו הוא לעשות שלום עם ישראל, אם אין בכלל דרך אחרת להגשים את המאוויים של העם הפלסטיני, אלא בשלום עם ישראל, אז בואו נתרכז בדבר הזה בלי סטיות ימינה ושמאלה. זו המטרה ועליה הולכים.‏”

He then went to America, as I said, and became an important heart surgeon. He returned to Jordan during the Six Day War where he founded a fedayeen organization and fought against Habash. He joined Fatah and with Fatah he was given the Israel desk. His idea was, like everyone else, to persuade the Arab states to propose to the Misrahi Jews that they should go 'home'.  To persuade Libya, to persuade Morocco, to persuade Iraq, etc. He devoted himself to this and he visited Morocco where he apparently became friendly with the King of Morocco who arranged a meeting for him with leaders of the Jewish community in Morocco. And he came to the meeting. The Jews agreed to meet with him because the King had requested that, and you did not say no to the King. So he had a meeting with the Jews and during this meeting he became absolutely convinced that there was no chance that the Jews would leave Israel and return to Morocco or anywhere else. Then he underwent a complete change and from that moment he became a supporter of the so-called 'two-state solution', especially an advocate of the idea that they had to make peace with Israel. And because he had an American style of logic he followed this conclusion to the end: 'If our interest is to make peace with Israel − if there is no other way to fulfil the aspirations of the Palestinian people except through peace with Israel − let us try to concentrate on this, without deviating either to the right or to the left. This is the goal and this is what we are going for'.