I wrote a very polite letter to Gustav [Gershom] Schocken: 'Thank you for everything you did for me, but our points of view are too far apart, etc.' And he got angry. He didn't speak a word to me, I think, for decades. He wouldn't greet me. Even before that he had a problem saying hello or goodbye, but the issue was resolved and he just never said hello again, almost to the end. Perhaps I will start by saying how he did say hello to me. It was decades later. Schocken had divorced his wife. His wife had a very strong personality and was from an important family. Her mother was an important publisher, Parsitz, the Parsitz family, and they had a son named Amos. He had separated from her, but she still owned half the shares of Haaretz. One day, someone brought me a story that there was something happening between them and I was going to publish it. A scoop for HaOlam HaZeh. Then suddenly I got a phone call Gershom Schocken asking to meet with me. We met here at the Hilton and he said – there was no small talk with Schocken same as with Rabin, no small talk – he said: 'You want Haaretz to keep going?' I said: 'Yes, I think it's an important newspaper'. 'If you publish it, Haaretz will close, because she, my ex-wife, who has a half of the shares, will simply close Haaretz. If that's what you want go ahead. If not, I'm asking you not to publish it'. Of course, I didn't publish it, and from then on we have again exchanged greetings, but no more than that.
כתבתי מכתב מאוד אדיב לגוסטב שוקן: 'תודה רבה על כל מה שעשית בשבילי" וכו' וכו', 'אבל דעותינו יותר מדי רחוקות זו מזו בשביל' וכו’. והוא התרגז. לא דיבר אתי מילה, אני חושב, עשרות שנים. לא ענה לי 'שלום'. גם קודם הייתה לו בעיה בלהגיד 'שלום', אבל הבעיה נפתרה שהוא פשוט לא אמר לי יותר שלום, כמעט עד הסוף. אולי אני אקדים איך כן הוא אמר לי שלום. זה היה כבר כעבור עשרות שנים. שוקן התגרש מאשתו. אשתו הייתה אישיות חזקה ממשפחה מאוד חשובה. אמא שלה הייתה מו"לית חשובה, פרסיץ, משפחת פרסיץ, והיה (להם) ילד בשם עמוס .והוא נפרד ממנה, אבל חצי המניות של "הארץ" היו בידיה. ויום אחד מישהו הביא לי סיפור שקורה ביניהם משהו וכו' וכו’. ועמדתי לפרסם את זה. סקופ של "העולם הזה”. אז יום אחד פתאום אני מקבל טלפון מגרשום שוקן, והוא מבקש להיפגש אתי. נפגשנו פה בהילטון, ואז הוא אומר - לא היה סמול טוק אצל שוקן, כמו אצל רבין, אין סמול טוק - הוא אומר: "אתה רוצה ש'הארץ' יתקיים?" אמרתי: "כן, אני חושב שזה עיתון חשוב”. "אם אתה תפרסם את זה, 'הארץ' ייסגר, מפני שהיא, גרושתי, שיש לה חצי המניות, פשוט תסגור את ‘הארץ'. אז אם אתה רוצה – בבקשה. אם לא, אני מבקש ממך לא לפרסם.״ אז כמובן לא פרסמתי ומאז שוב אמרנו “שלום", אבל לא יותר מזה.
