There was a problem in Israel which no one talked about, which was later called the 'ethnic demon'. No one talked about it. I was familiar with this problem because I had stayed in contact with my soldiers, those who had remained in Israel. Gradually everyone had emigrated. They came to visit me all the time that they were in the country. And we saw the transit camps and saw what was happening and it really annoyed me, upset me very much. In 1954, we decided to start a campaign about this issue, a journalistic campaign, which at that time was also something new in journalism. A campaign. And we published an entire series entitled Screwing the Blacks. The response was terrible. There was outrage from wall to wall, 'the incitement from HaOlam HaZeh, this inciting newspaper is creating a problem that doesn't exist, inventing things to slander the government', and so on and so forth. We went to the transit camps. I remember a flood in 1951, a real flood throughout the whole country. There was major flooding in the Tel Aviv area, Chiriya, Or Yehuda, where there were big transit camps. The camps sank into the mud. We went to visit and what we saw was happening really angered us. Also, all the transit camps were full of what today are called Mizrahi. Why? There was mass immigration and no fewer people came from Eastern Europe than from the Arab countries. Somehow the Romanians, the Poles, all of them somehow organised themselves within a few months. They had relatives who helped them, they had acquaintances. Somehow the transit camps emptied of all the Ashkenazi Jews and only the Mizrahi remained.

הייתה בעיה בארץ שלא דיברו עליה, מה שנקרא אחר-כך "השד העדתי”. לא דיברו על זה. אני הייתי קרוב לבעייה הזאת, מפני שנשארתי במגע עם החיילים שלי, אלה שנשארו בארץ. לאט-לאט כולם היגרו. באו לבקר אותי כל זמן שהיו בארץ. והיינו במעברות וראינו מה קורה וזה די הרגיז אותי, הרגיז אותי אפילו מאוד. וב-1954 החלטנו לפתוח בקמפיין בעניין הזה, קמפיין עיתונאי, שאז גם כן היה דבר חדש בעיתונות. קמפיין. ופרסמנו סדרה שלמה תחת הכותרת "דופקים את השחורים". התגובה הייתה איומה. זעקה מקיר אל קיר: "המסית הזה, 'העולם הזה', העיתון הזה המסית יוצר בעיה שלא קיימת, ממציא דברים בשביל להשמיץ את הממשלה", וכו', וכו', וכו'. אנחנו היינו במעברות. אני זוכר היה מבול ב-1951, משהו כזה, היה מבול ממש, בכל הארץ. היו הצפות גדולות באזור תל אביב, חיריה, אור יהודה, איפה שהיו המעברות הגדולות. המעברות שקעו בבוץ. הלכנו לבקר, וזה ממש הרגיז אותנו מה שקורה. מה גם, שכל המעברות היו מלאות במה שנקרא היום "מזרחיים". למה? הרי העלייה הייתה המונית ובאו לא פחות אנשים ממזרח אירופה מאשר מארצות ערב. איכשהו הרומנים, הפולנים, כל אלה שבאו, איכשהו הסתדרו אחרי כמה חודשים. היו להם קרובים שעזרו להם, היו להם מכרים. איכשהו המעברות התרוקנו מהאשכנזים ונשארו רק המזרחיים.