"העולם הזה" היו לו תקופות קשות, שהתפוצה התחילה לרדת, ואני ממש עקבתי אחרי התפוצה בכל שבוע, מפני שקיומו של העיתון היה תלוי בזה. בסוף שנות ה-50' הייתה לנו תקופה קשה, ואז התחלתי לחשוב מה מוכר את העיתון? העיתון תלוי בקיוסק, ואנשים רואים את השער, ואם זה מוצא חן בעיניהם, הם קונים. ל"העולם הזה" אף פעם לא היו מינויים ממש. הוא נמכר בקיוסק. ואז היה לי רעיון: בשער האחורי של "העולם הזה" יש לי בעיה. לא ידעתי איך למלא אותו, ושמנו שם כל מיני דברים - חידונים, מדורים הומוריסטיים ודברים כאלה - זה בזבוז. למה שלא נעשה שער שני? עיתון מורכב באופן סכמטי משני חלקים, ניתן שער לכל חלק. ואז המצאתי את ההמצאה העולמית הזאת של השער האחורי, והשער האחורי של "העולם הזה" הפך למושג. לי אישית ממש לא היה איכפת אם אנשים קראו את "העולם הזה" מהשער הקדמי, עד לאחורי, או מהשער האחורי עד לקדמי. הייתה ל"העולם הזה" בעיה והיא נשארה למעשה עד הסוף: "העולם הזה" היה מאוד יקר. למה? היה מעגל קסמים.

"העולם הזה" חי שבוע. אז יש לנו בבית הזה 17 דירות, מספיק היה שאחד קנה, נגיד בקומה אל״ף, ואז הגיליון במשך השבוע נדד. וזה נשאר ככה עד הסוף. חקרנו את זה ומצאנו שגיליון אחד עובר בין עשר עד חמש-עשרה משפחות. זה גרם לכך שהיינו צריכים לקחת מחיר גבוה. המחיר הגבוה גרם לכך שאנשים התחלקו בגיליונות, ומעגל הקסמים הזה, שלא הצלחנו לצאת ממנו, נשאר עד הסוף.‏

HaOlam Hazeh went through hard times; distribution figures began to fall, and truthfully I watched the distribution every week, because the very existence of the paper depended on this. In the late 1950s we had a tough period, and then I started to think what would help to sell the paper? The paper was on sale in the kiosks, people could see the cover, and if they liked it they bought it. HaOlam HaZeh never really had subscribers. It sold at the news-stands. Then I had an idea: I had a problem with the back cover of HaOlam HaZeh. I did not know how to fill it, and we used all kinds of options: quizzes, humorous sections, but it was wasted space. Why not make a second cover? A newspaper schematically consists of two parts, and each part has a cover. Then I invented this global invention of a back cover, and the back cover of HaOlam HaZeh became a concept. I personally did not really care if people read HaOlam HaZeh from the front cover to the back, or from the back cover to the front. HaOlam HaZeh had a problem which effectively remained until the end: it was very expensive. Why? This was a vicious circle.

HaOlam HaZeh lived for a week. Let's say we have 17 apartments in this building. It was sufficient for one person to buy, let's say on the first floor, then that edition would be handed around from one to the other. And it remained that way until the end. We investigated it and discovered that a single copy would pass between 10 to 15 families. This meant that we had to charge a higher price. The higher price meant that people shared the paper, and this started the vicious cycle that we could not extricate ourselves from, and it remained that way until the end.